המסע של החיים – יומן 16.9.17

grasshopper

חגב

להביא את הלפטופ למיטה, לתעד את זרם המחשבות שהתחיל בשאלה מי אני היום.
נולדתי אל בוקר חדש, שבת, עם קרירות בוקר נעימה סתווית, ועננים קלים. שואלת את עצמי מי אני בעצם, נכון להיום, מה הפרק שאני חווה עכשיו, כי החיים הם מסע, שנמשך עד סופם, ומתחיל בלידה, ועוד בשלב הסמוי של היווצרות עובר.
כולנו במסע החיים, כול החי. כול מי שעדיין יש לו צרכים. שותה מים. ניזון. מתעורר, הולך לישון, מתגונן מקור ומחום עזים, נע ועוצר.

מי אני היום?מה איברי מבקשים ממני, בשבת, שבה אפשר לשבות מעשייה? מה הם צרכיי היום?
צורכי הגוף, צורכי הנפש? מה רוחי מבקשת, איזה מבט אבחר לי היום על העולם ועל עצמי ?
מה נפשי מבקשת- איזה חיבורים, איזה קשרים? איזה חוטים לארוג?

גם היום אני נושמת, ועם הנשימה זורמות מחשבות. תעתועי המחשבות והרצונות, והשאלות.

חתול לטש אלי עיניים גדולות, עגולות צהובות, ביקר בחלון מציץ בסקרנות לחדר. חתול של שכנים, לא שלי. דחפתי אותו קלות ברגלי, כשנראה ששוקל להיכנס. חזר בו וקפץ החוצה, ונעלם.
עדיין במיטה.

יש דברים שכדאי לעשות, והם מקיפים אותי. האם להיעתר ל"צריך"? מה היום, מה לדחות?
מה שקובע את משמעותו הרגשית של היום, החווייתית, הוא האופן בו אני עושה את הדברים, המקום הנפשי והרגשי ממנו אני פועלת. רמת המודעות שלי, רמת הערות, יכולת ההתבוננות, והקבלה שלי לעצמי, ולכול מה שנכנס לעולמי.

איברי עדיין מבקשים לנוח. אני אומרת להם- אחר כך, בצהריים. עכשיו נעים בחוץ, כדאי שאצא לעולם לפני שיהיה חם. לא בטוחה בעצמי שאקיים את ההבטחה, של לתת להם לנוח.
מניסיוני כשאני מתחילה לנוע קשה לי לעצור עצירה של ממש שיש בה הרפיה.
המנוחות שלי לא רגועות, לא שלמות.
אולי היום אוכל להיות אחרת. מי יודע מה ילד היום?
[עולמי הקטן שכאן/ מתקשר ומדבר/ עם עולמכם, האחר/ במקומות שלא / גלויים לעיני./ אבל אם קראתם את מילותיי/ דיי שאדע/ עולמי מתקשר./ גמרתי זה עתה את המיטה לסדר].
……..
ועכשיו רגע לפני, שהולכת למקלחת ולישון.
קוראת שנית, ועייפה מכדי לענות- מה יָלָד היום.
היה מגוון. ומחר יום חדש, צריכה פסק זמן של שינה של ממש. לילה טוב!

 

2 מחשבות על “המסע של החיים – יומן 16.9.17

    • הילל,
      בספטמבר לפני שנה מצאתי מי שיעזור לי ליצור ולהעלות את הבלוג לרשת.
      לקח עוד זמן, והחלום שלי הפך למציאות. עדיין לומדת על הקצב בו אפשרי לי ליצור. על החיבור הזה לעולם, ולאנשים.
      מודה לך, ולכול מי שנלווה אלי.
      הזמן והעונות מתחלפים, ודברים צומחים. גם זו דרך לצמוח ולהצמיח.
      שנה טובה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s