קלח תירס דרוס על הכביש,
ואני בחצות,
הולכת לסגור את השיבר,
יורדת לסגור את היום,
יחפה על הדרך שבין
השדות.
לוחשת סודות, לעצמי,
מעצבת מיצב בעיני דמיוני,
גלגלים וסולם, בין עצי הבוסתן.
כה צר ורחב עולמי.
והנכד אמר שכדאי לטייל
ולראות ארצות ועולם,
ואני התעקשתי כמעט
שהכול כבר נמצא כאן,
לרגליי,
ולמה לנסוע רחוק.
לא, בלי צחוק,
העולם כאן.
- בגינה של חברה – הפתעות של אמצע אוגוסט -קבוצת חצבים
כי הכול כה עמוק,
מסקרן ומפתיע.
אם לא אלך,
מי יודע לאן שאגיע.
בצלילה במרחב המופלא,
בין שמים לקרקע.
בין הקרקע, לבין השמים,
לא יום, לא יומיים- שנים חלפו,
אנשים התחלפו, העצים גדלו והפרי הבכיר.
יש דברים שרק אני אכיר סיפורם.
אז נשארת כאן.
עוד כמה זמן-
לא ברור.
מנסה לתעד, מנסה לספר.
לחבר. לדבר.
לפגוש חברים. לספר גם להם סיפור.
- חבצלת החוף
מקסים!