שפה
באה מן השפתיים.
ויכולה להיות גם לשון.
הידיעה – יש בה יד,
יודעים את מה שבהישג היד.
הידידות, יש בה יד –
הושטת יד.
הקִרבה –
יש בה קרביים,
תחושה שבאה מבִּפְנים.
כשממוללים את השפה
היא נפרדת למילים.
בשביל לגשר
צריך לגשת,
כדי לִפְנוֹת
צריך פנים.
(פַּנים ופְּנים
הפכים משונים).
להתחלות
צריך ראש –
לראשונה, לראשון.
להיות בראש.
דרך אגב
אולי הגב
הוא הסוף, הגבול.
לרצות מאד
לשאוף –
לגמוע אויר.
לשמוע הוא גם – להאזין
משמח לב – מלבב
אני עצמי – ועצמוֹתַי
עצמוּתי ועוֹצמתי,
בעצם, גם העיקר.
האם בבשר
יש בשורה?
ובנפש –
היכולת להינפש?
בגוף
בוודאי יש
גיפוף.
וברוּח יש רֶוַח
רְוָחָה, רֶוַוחים.
האמצע –
הוא גם טבור
ולעתים – לב.
הקְרב
הוא קירבה
שמאיימת על הקרביים,
מי שחזר
כבר אינו זר.
בברכה
יש כריעת ברך.
מה למותניים ולמתינות?
ולמתנות? .
עקב- לעקבות, לעיקוב ועקביות
ועקב כך גם לסיבה
מסע המילים וצליליו,
הצצה חטופה.