הקליפה הדקה של הזהות שלנו

יום העצמאות 2.5.17

מידי פעם עולה בי המחשבה כמה הזהות שלנו מבוססת על קליפה דקה וחיצונית. אנחנו בונים את הדמות שהיא אנחנו על בסיס של איך אנחנו נראים.
השכבה הזו של העור העוטף אותנו- מעטה דק ורגיש למדי לפגיעה, שהקנה לנו הטבע, הוא שיוצר את הדמות הנראית שלנו. 
אנחנו מזדהים עם דמות זו. העור הוא מארז, המספר על מי אנחנו.
מה שיש מתחתיו הוא בלתי נראה. הוא גם בלתי נתפס במידה רבה.
כל הבשר, הדם, העצמות, והאיברים הנמצאים בתנועה בלתי פוסקת, נסתרים.
אין לנו חיבור ברור איתם. הם מתחת לפני השטח, עסוקים בשלהם.
אנחנו דואגים למעטה, שמעביר מידע על מי אנחנו- רכים, וצעירים, בשלים, מזקינים, נובלים.
אנחנו מקשטים את המעטה הזה, ומסתירים חלקים ממנו. מעצבים את השער שהוא מצמיח.
כמה דק המעטה.
כמה הרבה רשמים אנחנו שואבים ממנו . מידע על מי שאנחנו.
כמה רב הוא הנסתר תחתיו, רב יותר מהגלוי לעין.
כמה הוא חשוב לשמירה על מה שתחתיו, שיוכל לפעול.
יצורים בשר ודם. במעטה דק של זהות, בתהליך מתמשך של השתנות.

1 מחשבה על “הקליפה הדקה של הזהות שלנו”

השאר תגובה