ימי זיכרון למתים

Preparations for the Memorial Day ceremony

מאז גיל ההתבגרות מטריד את המחשבות שלי נושא ההתייחסות למתים. מטריד בעיקר בגלל שנראה לי שהוא תחליף להתייחסות לחיים.
אנחנו מלאים געגועים למה שהלך לאיבוד, עם מותם של אנשים יקרים. מצטערים על האובדן. מרגישים אשמה מסוימת על כך שאנו זכינו בחיים. 
אני חווה את האווירה של לתת תשומת לב לזולת ולחייו, להתעלות לפרק זמן מעל העיסוק בי עצמי.
אבל אני חווה שיש פספוס בכך שתשומת הלב ניתנת לאנשים שכבר אינם אתנו, ואנו מתקשים לרחוש אותו יחס של אכפתיות, כבוד והערכה לאלו שחיים לצדנו.
המאמצים של הזיכרון ונתינת כבוד למתים, מכפרים בתרבות על חסרון ההשקעה בחיים, במצוקות של אנשים שזקוקים לתשומת לב.
קל להשקיע תשומת לב חד פעמית, באנשים שלא מגיבים כבר. שלא יהיו להם השגות על מאמצינו. ללא דין ודברים. תשומת לב עם תחושת התעלות.
קשה להשקיע בחיים. המציאות תובענית, העוולות והמצוקות מרובות, המפגש עם החיים מכאיב, בצורה אחרת, אך בהחלט יכול להכאיב, להטריד.
קשה לפגוש את החיים במצב של התמסרות, נתינה והתעלות.

בהחלט קשה למנוע את ההרג של אנשים, ואת החזרה על דרכי התנהלות המבטיחות הישנות של מלחמות והרג, והוספת שמות לרשימת היזכור.
הייתי רוצה שטקסי הזיכרון יתועלו לאפיקים חדשים. להסתכל זה לזה בעיניים.
להתחייב למאמץ משותף לרפא את מציאות חיינו, ליצירת סביבה הנותנת לכולם הזדמנות לחיות, ולחיות באהבה לחיים וזה לזה.
לזכור את החיים.

מחשבה אחת על “ימי זיכרון למתים

  1. היי איריס,
    נראה שהרבה יותר "קל" להתמודד עם המתים מאשר עם החיים. כמו שכתבת.
    מצד שני קיים הצורך לשמר זכרונות. למלא את הריק שנותר.
    יש את התופעה המתקדמת יותר והיא השטתחות על קברי המתים ופנייה אליהם לעזרה.
    אולי המחשבה ש"שם" ישנם יותר אפשרויות ויכולות מאשר "פה" עם הקושי התמידי שקיים.
    מעניין.
    תודה
    רוני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s