שיח עם חפצים ישנים

object1אני לא זוכרת ממתי, אני מתבוננת בחפצים פגומים, שבורים סדוקים, חלקי ברזל ישנים שהחלידו. דברים שניכרים בהם "שיני הזמן", דברים בתהליכי התכלות.
קירות שהתקלפו, וחושפים שכבות פנימיות. אני חושבת שאולי העניין שלי בהם בא במקביל לעניין שלי במה עובר עלי, כשהגוף מזדקן ומתבלה.
חלק מהדברים גם נאספים על ידי. חלקי הברזל נראים לי כמוצגים לתערוכה. תערוכה מעוררת מחשבה על שימושים שהיו להם בעבר, על צורות והשתנותן, על תהליכי התכלות.
חלק מהדברים אני אוספת לשימוש חוזר, כי נראה לי שיביאו עדיין תועלת.
"אל תשליכני". אולי להמחיש שלא משליכים דברים בגלל שהתיישנו, נפגמו, יש בהם עוד תועלת. כמו בנו האנשים המבוגרים, שהשנים הטביעו בנו צלקות ופגיעות.
אוהבת להשתמש בחפצים שיש להם ספור. חפצים חדשים מספרים סיפור אחר. לרוב מתהדרים בחיצוניות מושכת. לא תמיד ערכם תואם את ההשקעה שהושקעה בעיצוב שלהם.
חפצים ישנים מספרים סיפור על זמנים שהיו, על המקומות והנסיבות בהם מצאתי אותם (אם אני זוכרת…). לעיתים מעוררים יצירתיות, ומוצאים תפקיד חדש.

לפני שנים, במטבח של סבתא, שוחחנו על פו הדוב. ואת שמי איריס, בהיותי קטנה ממש, עיוותו ל"אִיָה", כשמו של איה החמור, מסיפורי פו הדוב.
סיפור צנצנת המתנה של איה, (שהגיעה אליו ריקה כי פו ליקק את הדבש…), אליה שלשל בלון שהתפוצץ, שחזרזיר התכוון להביא שלם, אולי הטביע חותם על חיי, ומאז אני אוספת שברי דברים, וצנצנות ריקות. מסוגלת למצוא עניין בשברי דברים.
גם אמרו לי שם, שבשלב צעיר יותר שלי, אמרתי שמי שיש לו בלון, לא יכול להיות עצוב.
זה היה מזמן…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s