יחסים, זוגיות, ציפיות ואיפה הרומנטיקה?

הרהורים על זוגיות בעידן האינדיבידואליות.

חושבת הרבה על נושא יחסי גברים ונשים, ובניית קשר מחייב, קשר זוגי. (וגם קשרים של בני אותו מין, נכון לימינו ). חושבת כי הייתי במסגרת קשרים, והיום אני לא.
וכי העולם סביבי מציג לעיני מגוון מערכות יחסים.
המחשבות שלי התמקדו לראיה כוללת במהלך שיחה שנרקמה עם חברה, איתה לא שוחחתי כמעט בשנים האחרונות. (שתינו היינו בעבר נשואות ואינינו בקשר זוגי כעת).
תוך כדי השיחה פתאום הבטתי על הזוגיות בפרספקטיבה של זמן, מה שונה כיום ביחס למה שהיה בדורות קודמים.

נראה לי שההבדל שהתבהר והתחדד לי הוא שהציפיות החברתיות מהקשרים השתנו.
לא בכל החברות האנושיות, אבל בהחלט בחברות בהן המסורת נותרה מאחור, והחופש לבחור הפך לדגל, לערך, על פיו מנהלים את החיים. בחברות מסורתיות (שזה היה אופי החברות האנושיות, שהיה מצוי עד ימינו, ועדיין מתקיים, בחלק ניכר מהיחידות החברתיות), הימצאות בקשר זוגי היתה ציפייה ודרישה חברתית.

היחידה המשפחתית שימשה ומשמשת כחלק מהמבנה החברתי, ומההתנהלות הכלכלית של החברה.
המקום בחברה של מי שאינו בתבנית זו היה נחות ממקום אלו שהשתייכו לתא משפחתי מסורתי ומסודר.
היתה אמירה ברורה על תפקיד כול אחד מבני הזוג בקשר. התפקיד הוגדר על ידי החברה .
בכול חברה ומסורת ההגדרות יכלו להיות ייחודיות, אך היה הרבה מן המשותף ברוב המסורות, וברובן היתה הפרדה בין הדרישות והציפיות מגברים ומנשים, וגם במעמד החברתי שלהם.

אני שייכת למיעוט, שמקומו בעולם לא מבוטל, שעזב את הדבקות השלמה במסורת, ורואה לנכון לחיות מתוך בחירה חופשית של אורח חיים ודרכי חשיבה ואמונה.
השמות שניתנו לאנשים הנוהגים כך הם – חילוניים ואינדיבידואליסטים.
אין תבנית אחת ואין חיתוך ברור. יש דרגות שונות של חריגה ממסורות העבר ושל חופש בחירה, שכול אחד נוטל לעצמו. (חופש בחירה הוא גם נטל. המסורת שחררה אדם מהרבה בחירות.
בחירה וחופש הם לקיחת אחריות אישית. בחירה, חרות, אחריות, מעורבים בחיים).

כאשר החופש האישי הוא ערך ומתלווים אליו שאיפה למימוש והגשמה עצמיים, וחיפוש אחר האושר, הזוגיות צריכה להתאים גם לערכים אלו. יש ציפייה מהזוגיות לתרום לאושר האישי, לאפשר הגשמה ומימוש עצמיים, ולהשאיר מרחב של חופש בחירה לפרט.
החלוקה של התפקידים בתפיסה זו גמישה, ויש שאיפות לכול אחד מבני הזוג להשיג את אותם הערכים.
הזוגיות במערכת זו מתקיימת למען הפרט.

בעצם זהו ניסיון חדש וצעיר. ניסיון לקשר שיש בו שיתוף אישי. יחסי חברות, פתיחות וקרבה.
הכרות וחיבור בין שני יחידים, הרוצים לשתף גם את עולמם הפנימי האישי, בנוסף לשיתוף פעולה בניהול חייהם, ומילוי צורכי החיים ודרישותיהם.
פתאום נראַה לי שאלו מטרות חדשות, שאין ניסיון ארוך המהווה מודל לדרך זו. דרך חיים זו אינה דרך סלולה. הכרה בשוויון בסיסי, ויכולת להכיר באישיות הייחודית שיש לכול אחד בתוך הקשר, החשיבות שישנה להכרה ולהכרות זו – היא משהו חדש, נתיב שיש לחפש ולבסס. צריך למצוא את הדרכים לממש זוגיות כזו בהצלחה.

במסגרת התרבויות המסורתיות היו אמירות ברורות לגבי תפקידים ודרכי התנהגות. היתה מסורת.
הכלים החדשים במציאות של שבירת המסורת, שייכים לתחום של הפסיכולוגיה, של הניסיון להבין את הנפש, התבוננות וחקירה עצמיים. יש חיפוש דרך. חיפוש מתמשך. שהוא חלק מחיפוש אחר משמעות החיים. חלק מעידן של שינויים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s