הצפה – יש ימים שכאלו

לפעמים אני מוצפת, לא שירד הרבה גשם. לא שהאדמה רוותה מחדש.
רשמים, חוויות שלא עובדו, מציפים אותי. מקשים להתרכז. מצריכים זמן עיכול.
רשמים חדשים, התרחשויות שקורות, חוויות עכשוויות, וחוויות מהעבר, שצפו בעקבות סדר שנעשה בסביבתי. עבר והווה מתערבבים.
מסביב פריחה של אביב. השנה בינתיים שנת סביונים. כתמי אור צהובים.
אצלי צמחים שטיפחתי במשך כמה שנים הגיעו לפריחה- גביעונית הלבנון, אירוס הביצות, ציפורנית מצרית, דגניות ראשונות. לפעמים גם כישורי חיים שפיתחתי פורחים לרגעים.
ברקע, ברחבי היישוב- הירוק מתחיל לחזור אחרי גל ריסוסים מאסיבי, שכנראה קריאות אוהבי הטבע הצליחו לרסן. תמיד הצרופים של הטבע מוצלחים יותר מכול גינון מתוכנן.
הייתי בטיול של לקטים מטיילים, וחזרתי עמוסת חוויות ממפגשים אנושיים.
הניתוק של מספר ימים מהסביבה הרגילה מצריך ימי התאקלמות, ואיחוי חוטים.
פינוי של חדר ששימש כמחסן- לקראת שיפוץ, גילה לי אוצר שלם של דברים מהעבר. ובעיקר נגעו בי פסלים ישנים שיצרתי, ואחרים שראיתי בהיווצרותם- כול זה לפני יותר מארבעים שנים. ובכול זאת לעיתים הזיכרון של מי שהייתי אז חוזר בבהירות, ואני כאן ושם בו זמנית.
ועוד הרבה התרחשויות, שמקשות לקחת זמן עיכול, מצטרפות לחגיגת החיים המורכבת, ולעיתים לא פשוטה.
ויש חזון די ברור של האטת קצב, וחיים מתוך תחושת נחת. החזון ברור, אך המציאות לא ממש שם. מלבד הבזקים לרגעים.
תמונות של יעדים וכיוונים להמשך, צצות ונעלמות. מבליחות- ועוממות.
אבל משהו בי מרגיש ומאמין שיש עדיין מקום לחלום. שחלום יוצר מציאות.
ראשית לבלוב עצים. ללמוד ללבלב כל פעם מחדש. ומחדש להתחבר ללב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s