יומן – שוב שב גשם, אני במיטה בבוקר

לפנות בוקר העיר אותי גל הגשם החדש.
היו כמה ימים של הפסקה בגשמים ושעות שמש מאירות. מצאתי את עצמי נמשכת החוצה, לאור ולחמימות. להטמין עוד זרעים באדמה, לתכנן וללוות נטיעות נוספות של עצים ושיחים.
היו כמה שעות לפני יומיים בהן התמכרתי לעישוב קטעי ערוגות בחלקת הירקות, שאוכל לזרוע ולשתול בהם פרחי בר עונתיים. תחושה מוקדמת של חווית הצבע שיהיה שם באביב, יצרה בי דחף להשקיע בעשייה זו.

עברתי הצטננות, שהנמיכה את מצב הרוח שלי. יום אחד צמתי, כדי לתת לגוף קריאה שאני בבעיה, ושכדאי לעשות תהליך החלמה.
כאב הגרון נרגע, נזלת מטפטפת החליפה אותו. מצב הרוח השתפר בהדרגה.
הלכתי לישון "בזמן" בין תשע וחצי לעשר וחצי. זה גרם לי יקיצות מוקדמות, בטרם אור יום. ניצלתי את הזמן המוקדם להתפנקות במיטה, למחשב במיטה (תוכניות עבודה) וקצת לקריאה.
הבוקר הגשם וקולותיו הביאו השכמה מוקדמת.
מצאתי את עצמי חוזרת בראשי על שורות הפתיחה של שיר ישן שכתבתי מזמן ומנסה לתת להן סיום שירגיש לי נכון. את הסיום הקודם לא זוכרת במדויק, אך לא הייתי שלמה איתו.
בסוף בחרתי את הקטע שאעלה לבלוג בין שאר השירים.

ככה נראו הניסיונות שלי הבוקר- כותבת מה שבא ואחר כך בוחרת, בוררת.

עוד וריאציות על עלים נושרים
עלים נושרים
הם פרפרים
של סתיו
בחום ובזהב.

עץ האלון שומט את בלוטיו
תחתיו,

עץ הפקאן
ממטיר את אגוזיו.

ורב החום על הזהב.
והמטר בעקבותיו,
ניגר
מן הענן לאדמה,
צינן חומה.
זקוקה לנחמה.

זקוקות לנחמה, אני והיא, לנביטה והתחדשות.
לרוח רענן,
להתרגשות, לחוש בפעימה של החיים,
קורים,
אלי קוראים,
(ולא אותי קורעים הם לפיסות רופסות,
של עייפות ושל אבק נידף).
הייתי מצוננת, מזה כמה ימים , קינחתי את האף.

עכשיו שמחלימה
באתני נחמה,
נשימתי עמקה,
ונשמתי חזרה להתרחב.
ושוב אני אוהבת
אותי ואת ביתי, את אשר
אותי סובב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s